החלטה בתיק בר"ע 47430-01-13

השופטת ורדה וירט-ליבנה

1.      לפני בקשת רשות ערעור על פסק הדין של בית הדין האזורי בחיפה (השופט יגאל גלם; בל' 8924-08-12; בו נדחה ערעור המבקש על החלטת הוועדה הרפואית לעררים בנפגעי עבודה (להלן גם - הוועדה) מיום 17.7.2012.

2.      המבקש הגיש בשנת 2002 תביעה להכרה בליקוי השמיעה והטנטון מהם הוא סובל כפגיעה בעבודה. בפסק דינו מיום 14.9.2005 הכיר בית הדין האזורי בליקוי השמיעה ובטנטון של המבקש כתאונת עבודה.

3.      הוועדה הרפואית מדרג ראשון קבעה למבקש נכות צמיתה בשיעור של 19% החל מיום 1.6.1977.

4.      הוועדה, בהחלטתה מיום 7.9.2010 קבעה למבקש 19% נכות צמיתה מיום 1.6.1977 וציינה כי " לאור הממצאים כפי שתוארו יש לנפגע נזק עקב עבודתו ברעש עם טנטון תמידי אך לגבי חומרת הירידה בשמיעה הוועדה מתייחסת לבדיקה מיום 21.9.2006 כמייצגת ולכן בנקודה זאת בלבד לא מקבלת הוועדה את חוות דעת ד"ר בן דוד מיום 15.6.2007... לפיכך, לא מקבלת הוועדה את הערר וחוזרת על החלטת הוועדה המחוזית מיום 27.11.2005".

5.      בעקבות פסק דינו של בית הדין האזורי (ב"ל 33012-09-10), הוחזר עניינו של המבקש לוועדה אשר בהחלטתה מיום 9.8.2011 קבעה כי למבקש נכות צמיתה בשיעור של 10% בגין ירידה בשמיעה ונכות צמיתה בשיעור 10% בגין טנטון, שתיהן החל מיום 1.6.1977.

6.      בהמשך, הגיש המבקש בקשה לקביעת דרגת נכותו מחדש. בהחלטת הוועדה הרפואית מדרג ראשון מיום 28.5.2012 נקבע כי לא חל כל שינוי בדרגת נכותו הצמיתה של המבקש. המבקש הגיש ערר על החלטה זו ובהחלטתה מיום 17.7.2012 קבעה הוועדה כי לא חלה החמרה כלשהי במצבו של המבקש וכי " על סמך הידע הספרותי בתחום א.א.ג עיקר הנזק הנובע מחשיפה ממושכת לרעש מתגבש בשנים הראשונות לחשיפה לרעש. התובע אינו חשוף לרעש כבר 10 שנים ולכן החמרה בשמיעה בשנת 2011 אינה קשורה לפגיעה בעבודה שהסתיימה  ב- 2002".

7.      בפסק דינו מיום 30.12.2012 דחה בית הדין האזורי את ערעור המבקש וקבע כי ההחמרה הנטענת בשמיעתו של המבקש מתייחסת לתקופה שבה המבקש כבר לא היה חשוף לרעש ולפיכך, הרי שנשמט הבסיס לקיומו של קשר סיבתי בין תנאי עבודתו של המבקש לבין ההחמרה הנטענת.

8.      בבקשת רשות הערעור טוען המבקש כי הוועדה לא בחנה החמרה אפשרית במצבו בין השנים 1977-2002. עוד הוא טוען כי תיתכן החמרה בשמיעה או פגיעה בשמיעה גם בשנת 2002, למרות העובדה כי לא היה חשוף לרעש מזיק בתקופה זו. זאת, בין היתר, משום שאלמלא הפגיעה הקשה בשנת 1978 והמשך החשיפה לרעש מזיק במשך 24 השנים שלאחר מכן, לא היה סובל מירידה חמורה בשמיעה אשר ממשיכה ומחמירה עד היום. המבקש מדגיש כי מפרוטוקול הוועדה עולה כי " עיקר הנזק" נגרם במהלך תקופת עבודתו, היא תקופת החשיפה לרעש המזיק, ולפיכך יתכן שחלק מהנזק יכול היה להימשך גם לאחר הפסקת עבודתו בשנת 2002. לדבריו, אין להסכים עם מצב בן מחד נקבעה לו נכות לשנת 1977 אך מאידך ישנה התעלמות מהמשך ההחמרה בין השנים 1977-2002. 

9.      המוסד, בתגובתו לבקשת רשות הערעור, טוען כי דין בקשת רשות הערעור להידחות. המוסד סבור כי טענותיו של המבקש הינן במישור הרפואי וכי עניין שברפואה נמצא בסמכותה הבלעדית של הוועדה. עוד הוא טוען כי הוועדה קבעה שמבחינה רפואית הליך של החמרה לאחר תום החשיפה לרעש מזיק אינו קשור לפגיעה בעבודה. המוסד מדגיש כי הוועדה התכנסה מכוח תעודת החמרה מחודש פברואר 2012 המתייחסת להחמרה בתקופה שבה המבקש כבר לא היה חשוף לרעש. נוסף על כך, טוען המוסד כי טענותיו של המבקש ביחס לתקופה שבין שנת 1977 לשנת 2002 אינן רלוונטיות שכן תעודת ההחמרה מתייחסת להחמרה בשנים האחרונות בלבד. בעניין זה מדגיש המוסד כי לא הוסכם על ידו כי המבקש היה חשוף לרעש עד לשנת 2002 וכי אף לא ניתן פסק דין בעניין זה.

10.  ל אחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובתגובה לה, בפסק הדין של בית הדין האזורי, בפרוטוקול הוועדה מיום 17.7.2012 ובכלל המסמכים שבתיק, הגעתי לכלל החלטה כי דין הבקשה להידחות. אין בטיעוניו של המבקש דבר אשר יצביע על טעות משפטית בהחלטתה של הוועדה אשר יש בה כדי להצדיק את התערבותה של ערכאת הערעור. עיון בהחלטת הוועדה מלמד כי החלטה זו הייתה מנומקת וכי לא נפלה בה טעות משפטית. הוועדה רשמה בפניה את תלונות המבקש, ערכה לו בדיקה קלינית, עיינה בבדיקות ובמסמכים הרלוונטיים המצויים בתיק הרפואי שלו וקבעה כי אין כל קשר בין ההחמרה בשמיעתו לבין הפגיעה בעבודה. קביעה זו נכללת בגדר שיקול הדעת הרפואי הנתון לוועדה, ולפיכך, לא שוכנעתי כי בהחלטתה נפלה טעות משפטית.

הכלל הוא כי בית הדין מתערב בהחלטת הוועדה אם מתגלית בה טעות משפטית. כפי שנקבע ולאחר שבדקתי את החלטת הוועדה לא מצאתי כי יש טעות משפטית בהחלטה זו וכך גם לא נמצאה טעות בפסק דינו של בית הדין האזורי שיש בה כדי להצדיק מתן רשות ערעור. אשר על כן, דין הבקשה להידחות.

11.  סיכומו של דבר - בקשת רשות הערעור נדחית ללא צו להוצאות.     

ניתנה היום,  י"ח אייר תשע"ג (25 אפריל 2013) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: